כאשר הגיע החופש הגדול החלטתי שאני רוצה עבודה קצת אחרת. הייתי זקוקה לעבודה פיזית אשר תדרוש בעיקר עבודת ידיים ולא משהו שאצטרך לחשוב בו יותר מדיי. החלטתי לנסות את מזלי ולהתקבל לעבודה בנגרייה. התחשק לי ליצור בפועל משהו ולא רק מסמכים על מסמכים. ויותר מכך התחשק לי להכין לעצמי ארון חדש לחדר ארונות שלי. ניגשתי לנגריה בדרום העיר והצעתי את שירותיי. מנהל הנגרייה היה בטוח שאני צוחקת עליו אבל הסברתי לו שאני מעוניינת לפרויקט לתקופת הקיץ ואם אוכל גם לבנות לעצמי ארון חדש לחדר ארונות זה יהיה נהדר. הוא הרים גבה אבל אמר לי להגיע יום למחרת בשש ארבעים וחמש. הוא חשב לעצמו שבתור בת נוער, לא אצליח לקום מוקדם וכך הוא יפטר ממני.
הגעתי לנגרייה יום למחרת בשעה שש וארבעים והמתנתי לו. כאשר הגיע היה מופתע לראות אותי אבל לא אמר מילה. הוא הכניס אותי לנגרייה והסביר על החשיבות של זהירות: עבודה עם כפפות, משקפי הגנה ונעליים סגורות. הנהנתי בהקשבה רבה. הוא אמר שהיום אצטרף ליובל, אחד הנגרים הותיקים ואעזור לו במה שהוא עושה. בדיוק באותו רגע הוא התחיל עבודה על מספר ארונות בגדים חדשים ואוכל לעזור לו. הודיתי למנהל הנגרייה והצטרפתי ליובל. יובל התחיל להסביר לי מה סדר ההליכים שמבצעים כאשר רוצים לבנות ארון מאלף עד תף. הוא הדגיש שלכאורה זה נראה שארונות בגדים הן רהיטים שקל לבנות ולעצב אבל בפועל מדובר במלאכת מחשבת לא פשוטה אשר דורשת תכנון מראש ועבודה מאוד מדויקת אחרת הארונות בגדים עלולים להתמוטט כאשר מאחסנים בהם בגדים.
כל מדידה שביצענו הייתה עם פלס והסימונים היו מדויקים ונבדקו מספר פעמים. הניסור של קורות העץ היה עם מנסרה חשמלית ובשל הזה ביקש ממני יובל לסור הצידה. הוא רוצה ללמד אותי את השלבים לאט לאט ועבודה עם מנסרה היא קשה ומסוכנת ובשלב ראשון לא אנסר קורות עץ. אחר כך נתן לי נייר שיוף על מנת להתחיל לשייף את העץ המנוסר. נהנתי לראות איך הוא עובד. זה היה נראה כמו אומן שמתכנן את יצירת האומנות הבאה שלו: ארונות בגדים.