מצחיק לחשוב על עולם ללא רכבים. אני יושבת ברכב הישן שלי שעה אתי כברת דרך כל כך רחוקה ובכל רגע ישווק חיים ויחליט שזהו תמה דרכו אתי לעד.
איך יכולתי להתקיים בעידן כזה ללא רכבים? קשה להעריך כי העולם השתנה לבלי היכר. התנאים שאנו חיים בהם כיום שונים במהותם מבעבר, הצרכים שלנו הם לא דומים כלל לצרכים הבסיסים והפשוטים שהיו להם אז ללא רכבים
יושבת ברכב שלי שזוחל לו לאיטו וחושבת לרגע שאולי אם ישווק חיים אצטרך לחשוב על הלוואות לרכב כי אין באפשרותי כלל לממן רכישה של רכב חדש.
ואולי אני לא צריכה רכב בכלל, כי איך סבי וסבתי חיו ללא רכב וחייהם היו מלאים ונפלאים. אבל הצצה קטנה בלוח הזמנים שלי להיום רק מחזירה אותי חזרה למציאות ואומרת לי שאם לא אצליח לקנות בעצמי רכב ואזדקק להלוואות לרכב, זה יהיה הפתרון האידיאלי שלי בכדי להמשיך לסדר היום.
כי אי אפשר לעצור את גלגל הקידמה. כולנו נולדנו לתוך החיים האלה שרק מתקדמים ומתגלגלים קדימה ואי אפשר לעצור אותם ממש כמו את הרכב שלי, שאפילו שהוא כבר בימיו האחרונים לא ניתן לעצור אותו. הוא כנראה יוחלף באחד חדש באמצעות הלוואות לרכב שאקח והחיים ימשיכו להתגלגל להם במהירות רבה יותר.
מצחיק אותי לחשוב שפעם הלוואות היו רק לאנשים שנכנסו למצוקה כלכלית שאין באפשרותם להשיג אוכל וקורת גג והם חייבים הלוואה כדי להתקיים ובכדי לחיות. הדבר הכל כך בסיסי הזה הומר לכל כך הרבה מותרות שכבר היום נראות לנו הדבר הבסיסי הזה, גם בצורה של הלוואות לרכב שנראות לי כדבר הכי לגיטימי ובסיסי שניתן לעשות לכשאאלץ להיפרד מכלי הרכב הישן שלי.
אני שייכת לאסכולה שכמעט כבר לא קיימת פה בעולם הצרכני של היום. לא החלפתי רכב כבר שנים. שלא כמו רב חבריי שלוקחים הלוואות לרכב בכל שנתיים שלוש כדי להחליף לרכב חדיש ומתקדם יותר. אני חשובת על הלוואות לרכב ישאפשר לי נסיעה וזה הכל.
אילולא הרכב שלי היה מגיע למיצוי, אולי עוד הייתי ממשיכה להשתמש בו לנצח נצחים. לא הייתי נזקקת כלל לחשוב על הלוואות לרכב והסוגייה הזאת כלל לא היתה עולה.
לפני מספר ימים צפיתי בסרט ישן וטוב. דרמה על משפחה שחיה בכפר קטן ומנהלת חיים פשוטים בימים בהם באמת לא היה כלום. כל שחשבו עליו היה לאכול ולשמור על קורת גג.
חיי משפחה כל כך שונים מאלו שיש לי כיום. כשיצאתי מהסרט לא יכולתי שלא להשוות ולחשוב על חיינו בימים אלו.
ההבדל המהותי מבחינתי הוא לא רק הפער בין מה שאין למה שיש, הוא בעיקר בפער בתפישה.
החיים כיום שמים אותנו במירוץ בלתי פוסק אחר הכסף. מזמן כבר הפסקנו להסתפק בצרכים הבסיסים שיספקו לנו מזון וקורת גג. אנחנו במירדף מתמיד ובכל יום יש עוד גורם שמצטרף לו למירוץ אחר הכסף.
בעולם בו הלוואות אקספרס הם חלק בלתי נפרד מהחיים הכלכליים, כי בכל רגע נתון בחיינו אנחנו חייבים כסף כאן ועכשיו.
השפע והקידמה מייצרים לנו עוד רצונות שלא היו תבועים בנו מאז ומתמיד, המח שלנו מרגיש צורך חזק להגשים א הצרכים הכל כך לא בסיסים האלה עד כדי לקיחת הלוואות אקספרס רק כדי לעשות וי על עוד שאיפה לא רלוונטית.
הבעיה היא שאי אפשר להפסיק את המירוץ הזה, כי כולנו חלק ממנו וכבר אי אפשר לעצור. כדי לצאת מהמירדף המטורף והבלתי פוסק אחר מוצרי צריכה ותנאי חיים שיצרנו לעצמנו חייבים לפרוש לגמרי מהמירוץ ואף אחד לא מוכן להיות במקום הזה. וכך אנשים שמרגישים כי הם חייבים להדביק את הפער, לוקחים עוד הלוואות אקספרס שיעזרו להם להשיג עוד יעד כלכלי כזה או אחר.
כמה הייתי רוצה לפעמים לעזוב את הכל, להגיד לא תודה להלוואות אקספרס או כסף בכלל, לנוח ולזכות בשלוות נפש פשוטה של חיים דלים אך עשירים. מבלי לדאוג לשאלות כלכליות, האם יאשרו לי עוד הלוואות אקספרס והאם אצליח לעמוד בתנאי הלוואות אקספרס שלקחתי על עצמי.
בכל יום מחדש אני קמה בבוקר עם השאלות האלה בראשי ובכח האנרצייה נשאבת מחדש לעולם המהיר והכל כך לא בסיסי שאני חיה בו.
לפעמים אני מרגישה שהכל מיותר, שהמאמץ הזה שאני עושה ולוקחת הלוואות אקספרס רק כדי להשיג עוד דבר שנראה לי כל כך חשוב, אולי הוא למעשה מיותר.